1 רגלים תחוג לי בשנה. ובגינה יראה כל זכורך לקיימ׳ זכור ושמור. זכור לזכר ושמור לנקבה: כלהו אלין דאזלין לאסתכלא נ״א לאתכללא בשכינתא. צריכין למיהב לה דורונא. הה״׳ד ולא יראה את פני ה׳ ריקם.
2 וצריך למחדי בה הה״ד ושמחת בחגך. דאיהי חדוה דקב״ה אתקריאת. ומאן דאזיל למחמי לה צריך לנטרא גרמיה מעציבו דאיהי לילי״ת חשוכא עצבון שאול טחול דאיהי מום. ועליה אתמר כל אשר בו מום לא יקרב.
3 איש כמתנת ידו דא שכינתא עלאה דעלה אתמר מתן בסתר יכפה אף. בגין דאיהי סתימא עולם הבא קרינן לה מתנה. ועלה אתמר ישמח *משה במתנת חלקו. בגין דמתת אלקים היא.
6 ארבע תקופן דאתקריאו ארבע תקופות. ולכל תקופה תלת ירחין. ובהון י״ב מזלות. ואינון לקבל י״ב שבטין דישראל וכלא אתקשר בהאי שמא אד׳. איהי שכינתא תתאה תקיפא בד׳ תקופין. דאינון מסטרא דשמאלא חזק תקיף. ואינון אל״ף דל״ת נו״ן יו״ד.
7 וכלהו תרין עשר מזלות קשין מסטרא דדין ובגין דמזונא קא אתיא מנייהו אמרו מארי מתני׳ קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. דאתקרע בהון לתרין עשר קרעין.
8 ואינון ארבע תקופות תרין דרועין ותרין שוקין. תרין עשר מזלות תרין עשר פרקין דאית בהון. ולקבלייהו תרין עשר ירחי שתא. ואינון וו׳. רזא דעבורא ודא ירחא תלת עשר. דא א ודא וא״ו שתא מתלת עשר ירחין.
10 ואם בר נש ידע לממני ולהשוות שנת החמה עם שנת הלבנה ולייחד לון. איהו ידע מתי יהא פסח בחדש האביב ובדא ישוון אבא ואימא ברא וברתא. הה״ד ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם. ושמרתם ועשית׳ דא ו״ק כי היא חכמתכם ובינתכם דא י״ק.
11 ובמה יהון שוין אבא ואמא ברא וברתא. בא דהוא כתרא עלאה. דאמר׳ סיהרא עלה אי אפשר לב׳ מלכים שישתמשו בכתר אחד.
13 ועוד איהי מצות שחיטה כשרה בזרים נ״א בנשים דאינון בני נשא דדמיין לבעירן. דאלין דלא משתדלי באוריתא צריך למעבד בהון קרבנין דצלותין דיתקריבו לקב״ה.
14 ואם מתקרבין בצלותין לקב״ה וסבלין כמה מכתשין הה״ד כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. אתחזי כאלו וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וגו׳. דדא שזיב לון ממיתה דמלאך המות הה״ד אדם ובהמה תושיע יי׳.
15 ואלין דעובדייהו כבעירן דחקלא דאכלין בלא צלותין מיתתהון יהא כבעירן דחקלא ושחיט לו מלאך המות מדה כנגד מדה.
